<h1>ראבי"ה סימנים תס"ו—תס"ז</h1>
<h2>דף לא:</h2>
וישראל לוה מחבירו ככר לפני הפסח ומותר לפרוע לו לאחר פסח, שהרי אינו עובר בבל יראה ובבל ימצא, ועובר משום גזל אי לא פרע ליה, כדאמרינן ב[פרק בתרא ד]עבודה זרה [ס"ב ע"ב] דבי רבי ינאי [יזפי] פירי מעניים בשביעית, קודם זמן הביעור, ופרעו ליה בשמינית אמר רבי יוחנן יאות הן עבדין. וכן ישראל שקנו לחם חוק הגלחים (ו)יקחו לאחר הפסח מה שחסר להם בימות הפסח. ולא דמי לההיא דאמרינן [בסוף פרק קמא דעבודה זרה] [כ"ב ע"א] לא יאמר לו לגוי טול אתה בשבת ואני בחול, דה[כ]א ליכא למיקנסיה. ותו דהתם נמי אם התנו מעיקרא מותר, ובלבד שלא יבואו לחשבון, ואפילו חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח היה מותר לרבי שמעון, אלא דקניס הואיל ועבר עליה בבל יראה ובבל ימצא, ואם כן הכא דליכא למיקנסיה שרי אפילו באו לחשבון. תניא בתוספתא [פ"ב ה"ג] חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין את השאור. ובפרק קמא דשחיטת חולין [ד' ע"א] מייתי [לה] ולא גרס את השאור. תנו רבנן חנות של ישראל ומלאי של ישראל ופועלים גוים נכנסים לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה. חנות של גוים ומלאי של גוים ופועלי ישראל נכנסים לשם חמץ שנמצא שם אחר הפסח מותר [באכילה] ואין צריך לומר בהנאה.
